שלמי תודה צופן העתיד
הספר הזה לא היה יכול לצאת לאור ללא עזרתם, הארותיהם והערותיהם של רבים. לכולם אני אסיר תודה מקרב לבי. בראש וראשונה, למר דב אלבוים, לשעבר העורך הראשי של ידיעות ספרים, אשר הציב בפני את האתגר העצום הזה לכתוב ספר על עתידה של מדינת ישראל. כמו כן, למר עמיחי ברהולץ, עורך התוכן שעבד צמוד אלי ושקד עמי חודשים רבים בדבקות ובסבלנות להאיר את אשר לא בהיר ולהשמיט את המיותר. אני מרכין את ראשי בהערכה בפני גב' איתנה רזניק אשר עבדה עמי לילות כימים בלוחות זמנים בלתי אפשריים כדי ללטש את הלשון והסגנון של כתב היד והביאה את הספר למעמד ראוי לקריאה לפני המשכיל הישראלי.
את תודותי העמוקות אני חייב במיוחד לרשימה ארוכה של חוקרים מתחומים רבים שמצאו את הזמן לקרוא את כתב היד ולהעיר לי את הערותיהם כדי להביא את התכנים למעמד אקדמי מן השורה העליונה. בראש וראשונה נתונה תודתי לפרופסור ויליאם הָלַל ( William Halal) פרופסור מן המניין ומנהל המכון לידע ולחדשנות בביה"ס למנהל עסקים של אוניברסיטת ג'ורג וושינגטון שבארה"ב. בהיותו חוקר עתידים בעל שם עולמי וניסיון רב בזיהוי מגמות, שבאמתחתו ספרים רבים על עתידים עסקיים וטכנולוגיים, השכיל להאיר את עיני לפרטים רבים שהעלו את הספר לרמתו הדרושה כדי לעשותו ספר יסוד בחקר העתיד.
על הברכה יבואו גם חוקרים ישראלים רבים אשר לא חסכו מאמץ בחן ובדקדקנות. בראש וראשונה תודתי לפרופסור גדעון דורון, יו"ר האגודה הישראלית למדע המדינה מאוניברסיטת תל אביב, אשר בחן את כתב היד ועמד על מקוריותו, על חיוניותו ועל היותו רב עניין, לפרופסור סם ליימן-וילציג, חוקר עתידים מהידועים בישראל, לשעבר ראש המחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן, אשר בחן את הספר שיהא מקיף ויסודי וישמש נקודת מפנה בחשיבת העתיד של הקורא הישראלי, לד"ר בועז גנור, מנכ"ל המכון למדיניות נגד טרור וסגן דיקן ביה"ס לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי שבהרצליה, אשר אמד את המסר בספרי שיהיה נוקב דיו להביא את כולנו להסתכל לעתיד ישר בעיניים ולהיערך מבעוד מועד למענה הולם לאיומים ולאתגרים העתידים לבוא, ולד"ר אהרון האופטמן, חוקר בכיר במרכז לחיזוי טכנולוגי שליד אוניברסיטת ת"א, אשר בהקפדתו תרם לכך שהספר ימלא את הפער הקיים בספרות המחקר הישראלית בנושאי עתיד, וקריאתו תהיה הבסיס לכל מי שהעתיד חשוב לו.
מכיר אני טובה לאישי ציבור רבים שניאותו לקרוא חלקים מכתב היד. במיוחד אני מבקש לציין את אלה אשר מצאו לנכון להעיר לי את הערותיהם כדי שהספר ייגע במישרין לעבודתו של מקבל ההחלטות הישראלי. בראש וראשונה נתונות תודותי לשופט בדימוס שלמה שהם, ידיד אמת שזכיתי להיות לצדו ולשמש בתפקיד יועצו המתודולוגי בשנות כהונתו כנציב הדורות הבאים בכנסת ישראל (2006-2002), והוא אשר עודד אותי לעסוק בגבולות החשיבה העתידית הישראלית ולחדד אותה ללא חשש, לחבר הכנסת מר זבולון אורלב, יו"ר ועדת הביקורת בכנסת ישראל, אשר לא חסך בהארותיו כדי שתכני הספר יהיו מעשיים למנהיגי המדינה ולמקבלי ההחלטות הלאומיות, וכן תודה למר אורן נהרי, ראש דסק חדשות החוץ של הערוץ הראשון בטלוויזיה הישראלית, אשר השקיע ממרצו ותרם מרוחב השקפתו לעיבוד ולגיבוש התחזיות, שאולי יהיו עתיד נכדינו, כדי לעשותן מהימנות, מאתגרות, ומלהיבות.
ידידים ומכרים נוספים ניאותו לקרוא את כתב היד ולהאיר לי ממיטב ניסיונם כדי לשפר את הטעון שיפור. אני מכיר תודה לכולם על ההיזון החוזר היקר מפז שהעניקו לי: לד"ר יצחק וייס, יועץ סטטיסטי מאוניברסיטת בר-אילן, לרב לוי לאור, מייסד ומנכ"ל עמותת "עצום", לד"ר גיל אריאלי, מנהל הידע בזרוע היבשה של צה"ל וחוקר מהמכון למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי שבהרצליה. לפרופסור יעקב מימרן, מנהל מִנהל רישוי אוצרות טבע והממונה על ענייני הנפט במשרד התשתיות הלאומיות של ישראל. לפרופסור איתן גלבוע, יו"ר התוכנית לתקשורת ומנהל המרכז לתקשורת בין-לאומית, מהמחלקה למדע המדינה שבאוניברסיטת בר-אילן. לד"ר אשר עידן, מהמחלקה למדעי המידע באוניברסיטת בר-אילן. למר שמואל (מולי) עדן, סגן נשיא אינטל ומנהל פלטפורמת המחשבים הניידים באינטל העולמית. למר אליעזר (מודי) זנדברג, שר המדע לשעבר ויו"ר חברת הגז גטל. לד"ר ג'והנס מאייר, חבר בוועד המנהל של התאגיד הגרמני ברטלסמן. למר שלמה כהן, שגריר ישראל בוונצואלה. למר יואב אבני, סופר בזכות עצמו. למר עידן עופר, יו"ר החברה לישראל. ואחרון חביב, אבקש להודות לידידי מר ברוך נאה, מייסד ומנכ"ל חברת המיצוב קריאטיב, על שניאות לעצב את עטיפת הספר, ויצאה מתחת ידו יצירה ראויה לציון ונאה זו.
וכמובן, תודה גדולה לקהילה היהודית ע"ש "בר יוחאי" שבסאניבייל, קליפורניה, שאירחה אותי בחום בעת שהותי בשבתון באוניברסיטת סטנפורד בשנת 2006, דבר שאפשר בידי להשתקע במחקר כדי לכתוב גם את הספר הזה.
אך מעל כל אלה, מודה אני במיוחד ליוצר כול אשר זיכני להיות עד ושותף בתקומת עם ישראל במולדתו.
יולי 2008
דוד פסיג
