שלום דוד,

קראתי את הספר בשקיקה וכמו אחרים כאן בפורום מצאתי אותו מעורר מחשבה ומאתגר. עם התקדמות הקריאה, לא יכולתי שלא להרגיש שהאופן בו התחזיות נערכות הוא פחות ופחות מדעי מחלק אחד לחלק השני.

החלק הדן בעתידים סבירים מציג מתודולוגיות שנראה על פי התיאור שמשתמשות בכלים מסודרים לבניית תחזית (כמו מזג אוויר) עם אחוזי הסתברות, תקפות המודל וכן הלאה.

החלקים הבאים עוסקים בשיטות עבודה שחשוב להקדיש להן תשומת לב, במיוחד כשמנסים לבנות אסטרטגיה לארגון כזה או אחר (מדינה, עסק וכו') אבל זה נראה לי פחות מדע ויותר שיטות שמאפיינות למשל יועץ אסטרטגי.

אין בכך פסול כמובן, וחשוב לבחון עתידים שונים גם אם אינם סבירים במיוחד ואפילו פרועים, כדי "לא להיתפס עם המכנסיים למטה", אבל למה זה נכנס תחת הקטגוריה של תחום מדעי?

החלק האחרון, אגב, לטעמי הוא החשוב מכולם. יצירת עתיד שבו אדם או אפילו חברה שלמה מגדירים לעצמם ייעוד וחזון, הופכים זאת לזהות שלהם ומכך גוזרים את פעולותיהם זה אולי הדבר המשמעותי ביותר שיכול לעשות אדם/עם החפץ חיים. תחושת הייעוד או החזון הם אלה הנותנים אנרגיה ליצור דברים שנחשבו לבלתי אפשריים ולהתמודד עם משברים, גם כאלה שנחשבים חריפים. דוגמא אחת שממחישה זאת ורלוונטית לכולנו - חזונו של הרצל שמשתקף ב"אלנוילנד" והאמירה "אם תרצו אין זו אגדה".